לבשל כל הדרך למעלה

מאחורי כל אשה מצליחה עומד גבר תומך – זו בעיני ההנחה הבסיסית שבלעדיה לא היינו זוכים להכיר את ג'ולי או ג'וליה... "ג'ולי וג'וליה" , מבוסס על שני סיפורים ביוגרפיים אמיתיים שהפכו כל אחד בפני עצמו לרבי מכר. הסיפור הראשון הוא סיפורה המרתק של ג'וליה צ'יילד, שהפכה ברבות השנים לבשלנית ידועה ולמי שכתבה ספרי בישול רבים ואף הגישה תכנית בישול מפורסמת בארה"ב ("השפית הצרפתיה"). הסיפור של ג'ולי מתרחש בתקופה שלנו, כמה עשרות שנים אחרי סיפורה של ג'וליה, ומפגיש מקרוב את ג'ולי עם החיים של ג'וליה דרך ספר הבישול.


מדהים לראות את ג'וליה צ'יילד האמיתית ולהרגיש עד כמה מריל סטריפ עשתה עבודה מדהימה... הנה ג'וליה צ'ילד המקורית מכינה חביתה...



לא מדובר בסיפור סוריאליסטי, מדובר במפגש שהוא מעל הזמן ובתהליך אישי דומה ששתי הנשים עוברות, מתוך רצון ליצוק משמעות ושמחה לחייהן ודרך אהבתן לבישול.



ג'וליה ציילד, (מריל סטריפ), חיה בשנות ה-40 נשואה לבעל אוהב, ולשניים אין ילדים. שליחות לצרפת בעקבות בעלה הדיפלומט, מעוררת בג'וליה צורך למלא את עצמה בעיסוק מעניין שיוסיף לחייה משמעות. בעת שיחה כנה עם בעלה התומך בבית קפה צרפתי, מנסים השנים לברר מה הדבר שג'וליה באמת אוהבת לעשות... התשובה הפשוטה והחיננית "לאכול" מעוררת בה את הרצון ללמוד בישול. ג'וליה מתקבלת לבית ספר יוקרתי לבישול "לה קורדון בלו" על אף ספקנותה של מנהלת המקום, ועל אף היותה אשה יחידה בין קבוצת גברים. לאחר תלאות ונסיונות מעניינים עוברת צ'יילד גם את המבחנים בהצלחה. מתוך אהבתה לבישול צומח גם ספר בישול פרי ידיה, Mastering The Art of French Cooking, השואף להביא למטבח האמריקני את סודותיו של המטבח הצרפתי.



יש משהו שווה לב בג'וליה, הגבוהה והמגושמת, בפשטות שבה היא הולכת אחרי ליבה, כנגד כל הסיכויים. יש בה משהו טבעי שזוכר להסתכל על חצי הכוס המלאה, לחייך על כל תקלה ולזכור לומר גם לצופים בתכניות הבישול שלה שאין צורך להתנצל ולהצטדק אם משהו לא מסתדר בדיוק כפי המתוכנן...

ג'ולי לעומתה, (איימי אדאמס) חיה בתקופה אחרת ומציאות חיים אחרת. ניו יורק 2002, ג'ולי עובדת במנהלת פניות הציבור כפקידה העונה לטלפונים בעקבות אסון התאומים אך חולמת להיות סופרת. כמו ג'וליה גם היא מחפשת לחיות את החיים בטוב שבהם ומחפשת שינוי וצורך לאחוז במשהו שיתן לה תחושת ערך. ג'ולי מחליטה לפתוח בלוג ובו תדווח על הפרויקט שבחרה לעצמה – להצליח תוך 365 יום, להכין בהצלחה ובדיוק את שלל 524 המתכונים שבספרה המיתולוגי של ג'וליה ציילד.

הסרט מביא את שני הסיפורים במקביל ומכיר לנו מקרוב, בחן ובהומור את עולם הבישול הצרפתי, על כל ההקפדות והדיוקים. אם נבחר שלא להבהל ממתכוני שרצים ושאר ירקות... ונוותר על המטרה ללמוד לבשל דרך הצפיה... נוכל ללמוד משהו על הרצון הטבעי (אך הדמיוני) שלנו למצוא את הדבר שיתן לנו ערך וימלא אותנו, על התמדה שמביאה להצלחה... וגם נוכל אם נסכים, לקבל כח לעשיה והגשמת חלומות, משני סיפורים מתוקים, מרגשים ולגמרי אמיתיים.


שנזכה לעשיה טובה שלא באה לכסות על תחושת חוסר ערך, אלא דוקא מתוך חיבור והכרת הטוב על הקיים והיש ומשם לרצות להגדיל טוב, ושנאפשר לעצמנו כמה רגעים מתוקים ומלאי הומור של סרט קטן שמעלה חיוך גדול.

הנה הטריילר...



"ג'ולי וג'וליה" ארה"ב 2009, דרמה קומית

בימוי: נורה אפרון; שחקנים: מריל סטריפ , איימי אדמס , סטנלי טוצ'י , כריס מסינה , ג'יין לינץ, ג'ואן ג'ולייט באק, קריססטל נואל, וונסה פרליטו

איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים

עצמאות באויר - חופשי או מאושר?

פסח עבר, והשאיר אותנו עם שאלות לא פטורות על חירות מול עבדות, והנה מתקרב יום העצמאות ומביא איתו בשורה שאנחנו כבר בני חורין. בסרט "תלוי באויר" יש הזדמנות לבחון את השאלה הזו מקרוב ומזווית קצת שונה – האם אנחנו באמת חופשיים?


ריאן בינגהאם (ג'ורג' קלוני), הוא גיבור הסרט "תלוי באויר". הוא עובד בעבודה לא שגרתית – תפקידו לפטר אנשים. בכל עת שיש צורך לפטר אדם בחברה כלשהיא, ראין מוזמן למקום, עולה על מטוס, מגיע לשטח ומבצע בשיטתיות שיחות פיטורין ביעילות וברגישות. לעיניים חסרות האונים המביטות בו בצער לאחר שבישר להם את הבשורה הוא עונה בפשטות - "כל האנשים אשר ביצעו את כל המהפכות והדברים הגדולים בעולמנו ישבו כמוך כאן". מה שהתכוון ריאן לומר הוא שרק כאשר פוטרו מאותה עבודה שלא התאימה להם מראש, נפתחו בפניהם כל האפשרויות להגשמת חלומותיהם האמיתיים.

ראין לא לוקח את העבודה ללב, ולא נראה שהמפגש היום יומי עם אנשים שכל עולמם מתהפך ברגע למול עיניו מטרידה אותו. ראין הפך את המקצוע שלו לאורח חיים. הוא חי 322 יום בשנה בטיסות, מחוץ לבית או בנמלי תעופה, נהנה מכל רגע ואינו יוצר קשר מחייב עם אף אחד. הוא נהנה מהקלילות ומהחופש להיות אדון לעצמו, ללא העול שמייצרים קשרים. הוא גם הרחיק לכת והפך את סגנון חייו לאידיאל, ובין טיסה לשיחת פיטורין הוא מוזמן להעביר הרצאות מוטיביציה תחת הכותרת "מה יש לך בתיק?" המעודדות אנשים לחיות חיים קלילים וחסרי מחויבות. ראין מדמה את היחסים שלנו עם אנשים במעגלים הקרובים והרחוקים כמשא כבד שאנו סוחבים על כתפינו בתרמיל הגב והמשקל העודף הזה מקשה לדעתו על התפקוד שלנו בעולם התחרותי בו אנו חיים.

מה שכן מעסיק את ראין הוא הרצון להגיע לשיא בשיטת הנוסע המתמיד ולצבור 10 מיליון מיילים. אלא שהתכנית שלו עלולה להשתבש כשנטלי, עובדת חדשה בחברה בו הוא מועסק, מציעה למנהלי החברה רעיון מהפכני – במקום לבזבז זמן וכסף על טיסות של סוכני פיטורין ניתן מעתה לערוך שיחת פיטורין באמצעות video-conference. סדק נוסף בחייו המושלמים מתגלה כשהוא מתחיל להקשר רגשית לאלכס, אשת עסקים המרבה גם היא בנסיעות ונהנית מהקשר הלא מחייב עם ראין. (אגב למעט סצנה אחת מאוד מיותרת הסרט ברובו נקי)

נדמה שראין עובר שינוי כלשהו במהלך הסרט, כשאר הוא מדבר אל ליבו של מי שעתיד להיות בעלה של אחותו, בסגנון שונה מכל מה ששמענו ממנו עד כה – "נסה להיזכר ברגעים המאושרים בחייך. האם היית לבד? לא." אמנם פסח כבר מאחרינו, אך יש עוד הרבה מה ללמוד על גאולה וחירות מהחג הזה דוקא לקראת יום העצמאות. הגאולה האמיתית אומר רבי נחמן היא פה-סח. פה מדבר – חיבור. החופש האמיתי הוא לדבר בלי פחד, בפתיחות של הלב, ליצור קשרים אמיתיים, ולזכות בדיבור כנה ומשוחרר עם הקרובים לנו. כאשר אנו כועסים על מישהו – הפה נסגר, קשה לפתוח בשיחה, והריחוק הזה הוא הפך העצמאות. דוקא מתוך אותו "עול" של משפחה, ילדים, חברים וכמובן מצוות, אנו יכולים לזכות בחופש האמיתי להיות בני חורין, להיות עצמאיים אבל שייכים. להיות חופשיים לבחור את דרכנו האישית בתוך מסגרת השומרת עלינו בדרך הנכונה.



כשהתחלתי ללמוד ב"מעלה", לפני יותר מעשור, דנו בסוגיה הזו של חופש היצירה. האם גבולות ההלכה באמת מגבילים אותנו כיוצרים? אני גיליתי שההפך הוא הנכון. דוקא מתוך הגבולות אפשר לגלות את החופש האמיתי של היצירה.

שנזכה לעצמאות אמיתית, ללא פחד, לגאולה אמיתית של דיבור פתוח וקשר אמיתי עם יוצרנו, בן או בת זוגנו, ילדנו וכל סובב.

והנה הטריילר...


"תלוי באויר" ארה"ב 2009, דרמה קומית

בימוי: ג'ייסון ריייטמן

שחקנים: ג'ורג' קלוני, ורה פרמיגה, אנה קנדריק, ג'ייסון בייטמן, איימי מורטון, מלאני לינסקי, ג'יי. קיי. סיימונס, סאם אליוט, דני מקברייד, כריס לוואל
איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים