הומור זה עניין רציני. בשגרת החיים שלנו אנו מגיעים לעיתים למרדף מתיש אחר משימות חיינו, הטיפול בילדים, ענייני עבודה, תחזוק הבית... בעיניי, אין כמו שעה של צחוק למילוי מצבורים. גם מקומדיה אפשר ללמוד משהו אמיתי על החיים, ולמי שמוכן לעבור את מחסום השפה, מצפה חווית צפיה מתוקה עם טעם של פעם, הרבה הומור ואפילו קצת רומנטיקה.
"ברוכים הבאים לצפון", היא קומדיה אנושית מתוקה ולא מתיימרת, המביאה לצופים את סיפורו האנושי של פיליפ אברמס, פקיד דואר בעיירה דרומית בצרפת, סלון דה פרובנס. פיליפ נשוי לג'ולי שאינה מרוצה מחייה, מאוכזבת ממקום מגוריה בעיר ומחכה לישועה מצד בעלה. מתוך הרצון לרצות את אשתו מנסה פיליפ לקבל משרה באחת מעריי הריביירה הצרפתית גם במחיר של חוסר יושר. הנסיון שלו נכשל וכתוצאה מכך הוא נענש ונשלח לברג, אחת הערים הצפוניות המתוארת בסרט כעיירה קרה ומוזרה, שתושביה מדברים בדיאלקט לא מובן הנקרא "שטי" ובאופן כללי נראה שאין מישהו שרוצה באמת להגיע לשם מרצונו הטוב.
אנחנו מצטרפים לפיליפ למעבר לצפון הקר למסע של מפגש עם מציאות מאיימת, לא נוחה, לא מוכרת, ויחד איתו אנו לומדים משהו על דעות קדומות, פחדים ודמיונות...
באופן טבעי כשאנו מקבלים בשורה על שינוי במציאות העתידית שלנו, עוד לפני שאנו יודעים מספיק פרטים, כבר מתחילה להתגבש בתוכנו התנגדות פנימית. הלב נסגר, מתגונן, מתקשה, יש רצון לאחוז במציאות הקיימת והמוכרת, יש פחד שמה שעתיד לבוא יהיה לרעה. במיוחד אם כמו כאן במקרה של פיליפ, סביבתו הקרובה מרחמת עליו ועל מר גורלו עם יציאתו לצפון ומחזקת אצלו את החששות שכבר קיימים בו.
לפני יציאתו לדרך פיליפ מנסה לאסוף מידע על המקום אליו הוא עתיד לעבור, ובין היתר מקבל חוות דעת סובייקטיבית מתושב המקום לשעבר, המספק לו פרטי מציאות שרק מעלים אצלו את מפלס החרדה וגורמים לדמיונות שלו לעבוד שעות נוספות.
בהמשך הסרט מתבררת כמובן תמונה שונה, כל הדמיונות מתאדים ופיליפ מגלה מחדש את השמחה בחייו, מבחינה מקצועית, חברתית וזוגית.
משום מה יש משיכה של אנשים לצער, לדרמה, למסכנות, כאשר מתברר שהחיים בצפון מלאים חיים ושמחה, פיליפ מגלה שאין לו למי להשמיע את הבשורות הטובות, ואף מצפים ממנו להמשיך ולמלא את תפקיד המסכן.
כשצפיתי בסרט חייכתי לכל אורכו ולא רק בחלקים הקומיים השזורים בו, מתוך ההבנה שהסיפור הקטן שהסרט מביא לנו כל כך מייצג את ההתנהלות הטבעית שלנו. ההתגוננות בפני רעיון חדש שמוציא אותנו מתחום הנוחות, התרעומת על שינוי בתכניות המקוריות, הילדותיות של היכולת לשמוח במה שניתן לנו רק בדיעבד כשהדברים כבר מסתדרים.
כשאנו נתקלים בסיטואציה דומה בחיינו כדאי לנו לתרגל "הפרדה". הפרדה היא פעולה מודעת באמצעות חשיבה הכרתית, נוכחת, אנו לומדים לפעול לטובת עצמנו ואז לא מתאפשרת גלישה אל דמיונות שמחלישים אותנו וגורמים לנו צער מיותר. הפרדה בין מה למה? בין הרגשי, לעניני. בין המציאות עצמה, מה קורה או עתיד לקרות, לבין הדמיונות, שהם כל התוספות הפיקנטיות שאנו נוטים לתבל בהם את סיפור חיינו. הפרדה בין הטוב למיותר. מתוך ההפרדה, יש אפשרות לפעול במציאות בקלות בלי להעמיס על עצמנו דעות קדומות, לוותר על הדרמה המפתה ולגלות שהמציאות שה' מזמן לנו היא תמיד טובה.
בתחילת הסרט יש דיאלוג מקסים של ג'ולי עם פיליפ המבטא את הנקודה האנושית שטבועה בנו והיא לרצות תמיד את מה שאין... לאחר שהתאכזבה ג'ולי מדחיית בקשת ההעברה של פיליפ לריביירה, היא אמרת לו באכזבה "ואני כל כך שמחתי לקראת המעבר הזה...", "אבל קודם בכלל לא רצית לעבור! " מזכיר לה פיליפ, וגו'לי עונה לו ברצינות מעוררת גיחוך ומחשבה – "לא רציתי קודם כי ידעתי שאנחנו עוברים, עכשיו כשאנחנו לא עוברים, נדמה לי שהחמצנו משהו..."
שנזכה לקבל באהבה את המציאות שלנו, לוותר על הפיתוי שהדמיון מציע, ולפעול בפשטות ואמונה.
"ברוכים הבאים לצפון"/ צרפת 2008, קומדיה. במאי: דני בון שחקנים: דני בון, קאד מראד
איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה