נקודת התורפה ונקודת החוזק של הסרט "הזדמנות שניה" – זהות. מה שמציל את הסרט מלהיות סרט אמריקאי קיטשי רגיל הוא היותו מבוסס על סיפור אמיתי. מצד שני – מה שעוצר מהתסריט מלהיות מקורי ומפתיע, נעוץ באותה סיבה. ככל הנראה בחירת הבמאי להצמד לסיפור המקורי לא הותירה לו הרבה מקום לפיתוח עלילה דרמטית יותר. אך עם זאת, הפעם לא מדובר בסרט שאינו שווה צפיה, על אף אורכו. (128 דקות!)
הסרט מבוסס על סיפורו של שחקן הפוטבול האמריקאי, מייקל אוהר, שגדל בצד ה"לא נכון" של העיר, בממפיס, טנסי. אביו עזב את הבית כשבוע אחרי שנולד ואמו איבדה את כל ילדיה בעקבות התמכרות קשה לסמים. מייקל העביר את ילדותו בין משפחה אומנת אחת לשניה והצליח להשאר שפוי ואנושי גם בלילות בהם בילה ברחוב. לי-אן טוהי, אותה משחקת בהצלחה סנדרה בולוק, היא אשה עשירה, נשואה באושר, אמא לבת מתבגרת ובן צעיר, החיה חיים מושלמים בשכונה מושלמת ו"לבנה", בצד "הנכון של העיר". לילה גשום אחד, לי-אן מזהה בצד הכביש את מייקל, הלומד באותה הכתה עם בתה, כשהוא לבוש בטי-שירט ומכנסיים קצרים, היא אוספת את מייקל לביתה, כמחווה של נוצריה טובה ומשם מתחילה הדרך ל"הפי אנד" האמריקאי.
סנדרה בולוק, מפתיעה במשחק מצוין, מרגש ודרמטי שמרים את התסריט לרבדים אחרים. בכישוריה היא מצליחה להביא למסך לאורך הסרט הרבה רגעים מרגשים עד דמעות. ואין זה אתגר פשוט כשמדובר בסיפור "סינדרלה" מודרני, היכול בקלות ליפול לקלישאות וחוסר אמינות. גם קוונטין ארון, המשחק את מייקל אוהר, מצליח להעביר כל כך הרבה רגש ללא הבעות מוגזמות או טקסטים ארוכים. ישנם גם כמה בחירות ליהוק פחות מוצלחות אבל אלה לא פוגמות בחוויית הצפיה.
הסיפור נראה לרגע פשוט וכמעט צפוי ומובן מאליו, אך שוב, כשנזכרים שמדובר במעשי חסד אמיתיים של אנשים אמיתיים, זה בהחלט גורם לך לשים את הציניות בצד, לעצור ולהתבונן על עצמך – האם גם אני הייתי פותח כך את דלת ביתי לזר מוחלט? האם גם משפחתי היתה מתגברת על הדעות הקדומות, ומסכימה לשלם את מחיר הנוחות למול הביקורת של החברה הקרובה?
שמו המקורי של הסרט באנגלית הוא "the blind side", שזה בתרגום חופשי – הצד העיוור. לכולנו יש צד כזה בחיים, רגעים שאנחנו מעדיפים לשכוח כדי להמשיך לחיות בלי לשחזר את החוויה הלא טובה או הזכרון הכואב. במקרה של מייקל אוהר, המכונה "ביג מייק", היכולת להיות "עיוור" לחלקים הקשים בילדותו, פשוט לעצום עיניים כשקשה מדי, היא שהובילה אותו להזדמנות שניה לתיקון מסלול חייו.
היכולת להיות "עיוורים" לחלקים מסוימים בחיינו היא מתנה. זו דרכה של המערכת הפנימית שלנו להגן על עצמה בפני מה שיכול לסכן אותה, לאיים עליה ולשבור אותה. האמת תחשף בפנינו, כאשר נהיה מספיק חזקים ובשלים לראות ולשמוע אותה. כמו המשל המוכר של הפרפר והגולם. אם נרצה לזרז תהליכים של הבנה אצל אדם שאינו מוכן עדיין להכיל ולשמוע את אותה אמת שודאי ידועה לו, אזי הנסיון שלנו כביכול "לעזור" לו – יכול לגרום לו לאבד את מעט הכוחות שהצליח לשמור. אם נעזור לגולם לפשוט את הקליפה כדי להוציא את הפרפר לאור, טרם התחזקו כנפיו, נגלה כי הפרפר אינו יכול להחזיק עוד מעמד.
מאחלת לכולנו שנדע לזהות – מתי נכון לנו "לעצום עיניים", ונזכור להיות רגישים לכל סובב, לא למהר "לעזור" לו ולגלות לו אמת שהוא אינו רוצה או מוכן עדיין לראות.
ואגב, שווה לצפות עד הסוף, לצד כותרות הסיום מסופק לצופים יצר הסקרנות בתמונות של הדמויות האמיתיות הדומות להפליא לשחקנים. צפייה מהנה, רק טוב, איילת.
"הזדמנות שניה" ארה"ב 2010, דרמה
בימוי: ג'ון לי הנקוק. שחקנים: סנדרה בולוק, טים מק'גרו, קאתי בייטס, קוונטין ארון, לילי קולינס, קים דיקנס, ריי מקינון, קתרין דייר
לצפיה בטריילר:
לאתר הרשמי של מייקל אוהר (האמיתי...)
איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה