יום חמישי, 21 בינואר 2010

אם לא למעלה מזה...

רבקה חתוכה נולדה למשפחה טובה, היא היתה אשה חכמה ויפת מראה עם חוש הומור ייחודי שלא רבים זכו להכיר. את 72 שנות חייה היא סיימה בבוקר שבת "ויגש", והובאה לקבורות בשעת דמדומים ביום עשרה בטבת. רבקה מעולם לא נישאה, ועל קברה הטרי אבא שלי נשא דברים שבדרך כלל לא שומעים בלוויות. "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּיְ" כך היו חייה... בבדידות ותחושת תסכול בין היכולות ומימושן, אי אפשר שלא להרגיש את הצביטה שבתחושת ההחמצה. החיים שלה והסיפור המשפחתי שלא אפרט כאן בהחלט נראים מהצד כמו סרט... אבל לא מדובר בסרט, רבקה (ריקי) היתה דודה שלי, אחות של אבי. למדתי עליה יותר במותה מאשר בחייה. עם הפרידה ממנה אני רואה כעת את ההזדמנות לתיקון, לצמיחה, מימוש עצמי ואיחוד המשפחה. בחרתי לעודד את עצמי בסרט שמתקן את אותה תחושת החמצה. "למעלה" הוא סרט אנימציה מבית "פיקסאר" המביא את סיפורו של קארל בן ה-78 שחי את חייו לצדה של אלי אשתו. במותה, החליט לצאת למסע שתמיד חלמו השניים לממש ביחד.

בסצנת הפתיחה אנו פוגשים את קארל כילד היושב בבית קולנוע כשעל עיניו משקפי טיסה והוא עצמו שקוע כולו בחוויית הצפיה ב"יומן קולנוע" המציג את עלילותיו של גיבור ילדותו, צ'ארלס. תוך כדי משחק בשכונה פוגש קארל את אלי, אשר כמוהו נסחפה לעולם ההרפתקאות וגם היא שותפה לחלום לצאת למסע קסום בעקבות צ'ארלס האגדי. סיפור האהבה של השניים מובא כפתיח לסרט ומתאר בעדינות ובחכמה את מהלך חייהם. במשך שנות נישואיהם לא הצליחו להביא ילדים לעולם, קארל עסק במכירת בלונים, והם חסכו כסף לקראת המסע העתידי המשותף כשבכל פעם נאלצו לשבור את החיסכון לטובת צרכים שונים. סיפור העלילה המרכזי נפתח עם מותה של אלי אשתו, כשהוא זקן ובודד קארל נותר עם בית ריק, הרבה זכרונות וספר הרפתקאות שלא הושלם. רגע לפני שנלקח לבית אבות מחליט קארל לממש את אותו חלום ישן באמצעות קשירת בלוני הליום לביתו. הבית מתרומם מהאדמה ויחד איתו משיל קארל מעליו את משקל השנים ולרגע נדמה שאינו אותו זקן ממורמר ונרגן שהכרנו.

למסע המיוחד הזה מתלווה ילד צעיר, ראסל, שמחפש להשלים את סט סיכות הצופים שלו בסיכה האחרונה שתוענק לו עם השלמת המשימה האחרונה- עזרה לזקן. ראסל נותר על המרפסת האחורית של הבית המעופף והופך לשותף למסע. בין השניים נרקמת מערכת יחסים מרגשת ושובת לב.

האנימציה בסרט מרהיבה ביופייה, הדמויות, הצבעים והנופים אמיתיים ונוגעים, על אף הסיפור הדמיוני והתפאורה הלכאורה ילדותית, הסרט "למעלה" מצליח להמריא מעבר לסרט ילדים, ונוגע ברגישות ביחסים בין שתי דמויות בודדות הלומדות להכיר ולאהוב אחת את השניה.

תוך כדי הצפיה בסרט חשבתי על דודה ריקי, על החלומות שודאי היו לה, על האהבה שלא זכתה לה, על היחסים עם הקרובים שלא הספיקה להשלים ועל הילדים שלא הביאה לעולם. חשבתי גם עלינו. ההחמצה שלנו – שרובנו לא זכינו להכיר אותה באמת בטוב שבה. אני מבקשת מחילה מדודתי היקרה, ומקווה שריקי תוכל להשלים ולהגשים את כל החלומות שביקשה לעצמה גם מלמעלה... ולעצמי, למשפחתי ולכל אדם אאחל שנצליח לחיות את החיים במלואם, ולראות את הטוב שבכל אדם.

"למעלה" - בהחלט לא רק לילדים... שנזכה לחיים של הגשמה. אפשר ורצוי לממש חלומות לפני גיל 70.

"למעלה / UP " ארה"ב 2009, קומדיה, אנימציה
במאי: פיט דוקטר , בוב פטרסון שחקנים: כריסטופר פלאמר , ג'ון רצנברגר , אדוארד אסנר , פול איידינג


איילת אסטרייכר - 
איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים

יום רביעי, 20 בינואר 2010

משפחה במבחן

כל הורה רוצה את טובת ילדיו, אבל מה קורה כשטובת ילדך באה על חשבון בן משפחה אחר?
קיבלתי המלצה חמה לצפות בסרט "שומרת אחותי", להמלצה הצטרפה הבטחה על דמעות, ואכן גם הן הגיעו... "שומרת אחותי" הצליח לרתק אותי לכסא כבר מהדקות הראשונות לצפייה. הסרט מעלה דילמה אמיתית ונוגעת ללב שמצליחה לעורר בנו את הרגשות הכי עמוקים של אהבה, הקרבה וזכות הקיום הבסיסית.

"שומרת אחותי" מבוסס על הרומן הבדיוני שכתבה ג'ודי פיקו. במרכז הסרט, סיפורה של קייט המתמודדת עם לוקמיה נדירה שאובחנה אצלה בגיל צעיר. הוריה נפגשים עם חוסר אונים כשמגלים שאף אחד מבני המשפחה אינו נמצא מתאים לשם תרומת מח עצם. הסרט מוגש דווקא מנקודת מבטה של אנה, אחותה הצעירה, שהגיעה לעולם בהפריה מלאכותית ומחושבת לשם מטרה אחת - לשמור על חייה של קייט.

הסרט ערוך באופן אסוציאטיבי ולא כרונולוגי, ומאפשר לנו הצצה על היחסים במשפחה בתקופות השונות ודרך עיניהם של כל בני המשפחה, כל אחד מנקודת מבטו עם האמת שמובילה אותו. מאז היתה אנה ילדה היא עברה תהליכים רפואיים שונים למען הישרדותה של אחותה קייט.

כשמצבה של קייט מתדרדר, והיא נזקקת להשתלת כליה, אנה נדרשת לתרום לה כליה. המתח במשפחה מתעצם כאשר מה שנראה כנושא סגור וברור עולה שוב בספק כשאנה מתנגדת לתהליך. הדילמה המרכזית שעולה לדיון היא על זכות הפרט על גופו. בשם זכות זו יוצאת אנה למלחמה על גופה. האם ביקשו את רשותה לדקור את גופה לשאיבת מוח עצם? האם נתנה הסכמתה לקבלת הורמוני גדילה או נתינת עירויי דם? האם מותר להורים להשתמש בגופה גם אם למען מטרה טובה של הצלת חיי אדם, במקרה זה חייה של אחותה?

הסרט עשוי ברגישות ומצליח להביא את הסיפור בלי לשפוט אף צד. אנו נשאבים למלחמה הבלתי מתפשרת של הורה למען חיי ילדיו לצד התהליך הפנימי שעוברת חולה העומדת בפני מותה.

כאמא אני רק מתפללת שלעולם לא אצטרך לעמוד בפני דילמה קשה שכזו. אני התחברתי לא רק לגיבורים הראשיים והדילמה שהם הביאו למסך אלא גם ובעיקר את הדמויות המשניות. מתוך הסרט התחדד לי הנסיון הפחות דרמטי אך היום יומי, בצורך להעניק את תשומת הלב הנחוצה לכל ילד. כשיש במשפחה ילד שזקוק לתשומת לב מיוחדת, בין אם בעקבות מחלה, רגישות או לקות למידה, לעיתים נוטים לרכז בו את כל האנרגיה והמחשבה ובדרך לפספס את בן הזוג ויתר הילדים. המתנה הכי גדולה שנוכל להעניק לעצמנו היא איזון, ופרגון.

כמו שרה, אם המשפחה, (אותה משחקת קמרון דיאז) גם אנחנו צריכים להשתדל לפעול בכל דרך שבידנו למען המטרה, אך בסופו של דבר, צריך ללמוד גם להרפות.

"שומרת אחותי" מזכיר לנו כמה יקרים החיים... שולחת רפואה שלימה ומהירה לכל החולים, שנזכה לשמוע בשורות טובות, איילת.

" שומרת אחותי " ארה"ב 2009, דרמה
במאי: ניק קסווטס שחקנים: קמרון דיאז, אלק בולדווין, אביגיל ברסלין, סופי סילביה, ג'יסון פטריק, אליזבת דיילי, דיוויד טורנטון



איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים

אז מי מסתכל עלינו???

הפעם אתחיל מהסוף... הסרט Eagle Eye או בשמו העברי "לכודים ברשת", הוא סרט אקשן בהפקתו של סטיבן ספילברג, בין הטובים שראיתי. בימוי מצוין, קצב נכון ועלילה מפתיעה. פשוט כיף של סרט, שילוב נכון של אקשן ומתח עם נגיעה בשאלות עמוקות יותר של מה מפעיל ומנהל אותנו ברמה החיצונית וברמה הפנימית.

אין הרבה זמן לחשוב במהלך הסרט כשכל רגע מתגלגלים מסצנה לסצנה ועוקבים בדריכות אחר העלילה המתפתחת עד לסוף הטוב. אבל אחרי הצפייה, הסרט נשאר איתך זמן מה ומצליח בעיני לעורר מחשבה.

סצנת הפתיחה של הסרט ששונה מאוד מהסגנון של הסרט כולו, קצת בלבלה אותי, לרגע היה נדמה לי שאולי אני צופה שוב ב"רודף העפיפונים" (שהוא סרט מקסים בפני עצמו). רבים סימני השאלה בהתחלה, ואנו נדרשים להפעיל את יכולות הזיכרון והתבונה על מנת להתחיל להרכיב מחדש את הפאזל שצוות ההפקה עמל כל כך "לפרק" עבורנו.

את ג'רי אנו פוגשים בחנות לשירותי צילום מסמכים. בחור פשוט, צעיר ובלי אמצעים. טלפון מפתיע מאשה מסתורית משנה את מהלך חייו ההופכים מאותו רגע למרוץ מטורף. במקביל אנו פוגשים את רייצ'ל, צעירה גרושה ואם לסאם הקטן, שגם היא זוכה לשיחה טלפונית דומה מאותה אישה מסתורית. לאורך הסרט מקבלים השניים ביחד ולחוד הוראות והנחיות שאת ביצועם הם מחויבים לעשות אחרת חייהם יהיו בסכנה אמיתית וממשית. ג'רי ורייצל נפגשים כשעל צווארם של כל אחד מהם שרשרת "עומסים" ולחצים שונה ומכובדת. ביחד הם חווים חוסר אונים וחוסר שליטה. מה שמניע את רייצ'ל הוא האיום על חייה של בנה, את ג'רי מושך הרצון להוכיח את עצמו ולהציל את כבוד אחיו התאום שזה עתה נהרג. במשחק אמיתי ואמין מצליחים השניים להעביר לנו חווית צפיה מלאת אנרגיות והפתעות.

נדמה במהלך הסרט שאין לגיבורים שלנו בחירה. קולה של האשה מלווה אותם לאורך הסרט ולא נותן להם מנוח. בכל אמצעי טכני, בכל דרך אפשרית, הם ממשיכים לקבל משימות והוראות בניגוד לרצונם ונראה שאין דרך מילוט. כשהספק עולה בהם, ג'רי ורייצ'ל זוכים לדוגמאות של מה קורה אם "מפרים פקודה".

נדמה לפעמים בחיים שאין ברירה, שאנו מתמודדים עם מצב שבאמת אין בו בחירה חופשית. כשאנו מרגישים שאנו "בולעים צפרדע" ופועלים כנגד ההגיון הפנימי, כנגד האינטואיציה והרצון האמיתי, כדאי לעצור ולברר אם דרך הפעולה שלנו שנדמית כנטולת בחירה היא תוצאה של ערבוב עם שיקולים חיצוניים? ימימה קוראת לזה "להתערבב בשדה אחר". האשליה הכי גדולה בחיינו היא אשליית האין בחירה. גם כשאנו שומעים קול חיצוני שנותן לנו הוראות ללא הרף על איך להתלבש, איך להתנהג, מה לעשות... יש לנו בחירה אם לעצור ולהקשיב לקולנו הפנימי. ולאחר שהצלחנו לזהות ולשמוע את שני הקולות הבחירה בידנו אחרי מי לצעוד.

בעידן שבו החומר יכול להפוך לרוח והרוח מתערבבת עם החומר מביא לנו הסרט הזה אתנחתא טובה מכל מחשבה. שנזכה לראות את הבחירה בטוב בכל רגע.

" לכודים ברשת " ארה"ב 2008, מתח/ פעולה
במאי: די.ג'י קראוזו. שחקנים: שיאה לאבוף , מישל מונהאן , רוסריו דוסון , בילי בוב תורנטון , מייקל ציקליס

לצפיה בטריילר הסרט - תהנו !


איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים

על השפוי המצוי ומה שבינהם...

אוהבים ביטלס? ודרמה אנושית שובת לב? "קוראים לי סם" יענה על שני אלה ויותר... לפעמים צריך לחזור אחורה כמה שנים כדי לזכות בסרט מופלא שכזה המביא למסך רגעים אמיתיים ומרגשים שמצליחים באמת לגעת. שון פן מציג תפקיד יוצא דופן של סם דוסון, אב מוגבל בשכלו המתמודד עם אבהותו לבתו הקטנה. יחד איתו אנו מנסים להבין מה דרוש כדי להיות הורה טוב, ואיפה עובר הגבול הדק שבין מי שמוגדר נורמאלי לבין אדם מוגבל בשכלו.

אנו מלווים את סם בגידול בתו לוסי, הקרויה על שם השיר הידוע של הביטלס "Lucy in the Sky with Diamonds" שעם השנים משיגה ועוברת את מנת המשכל של אביה. בצירוף מקרים מצער סם מתגלגל למאבק משפטי על עצם יכלתו לגדל את בתו בכוחות עצמו. סם נעזר בקבוצת חבריו, שאף הם מוגבלים בשכלם ובעידודם יוצא לחפש עזרה משפטית מקצועית. לאור עקשנותו והתמדתו של סם מצטרפת למאבק לבסוף עורכת דין מצליחה, ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים הדדית של עזרה וקבלה.

למעט כמה פרסומות בולטות מדי שקצת מסיחות את הדעת מעצם הסיפור, הסרט הזה מבוים בהרבה רגישות, חן והומור. הסצנות שבחר הבמאי להביא לאורך הסרט כבונות את הדמויות, מלמדות אותנו משהו על החיים ללא סצנות דידקטיות ומאולצות. שון פן משחק נפלא לצד חבריו המוגבלים גם הם, ומצליח לא ליפול לסכנת הגיחוך שבמשחק לא אמין של בעלי מוגבלות שכלית. דווקא מישל פייפר מפתיעה לרעה עם אחת ההופעות הפחות טובות שלה על המסך, ובכל זאת היא לא מצליחה להוריד מערכו של הסרט הזה בעיני. לאורך כל הסרט שזורים נגיעות ללהקת הביטלס, פעמים באופן ישיר ופעמים ברמז כמו סצנת חציית הכביש המפורסמת... וכמובן דרך פסקול הסרט שמוסיף למפלס ההנאה ונותן רובד נוסף להבנת העלילה.

לאחר הצפיה בסרט קשה שלא לחשוב על הדעות הקדומות שלנו ביחס לשונה, לאחר, להתנשאות הטבעית והמגוחכת שאנחנו טובים יותר, יודעים יותר ומוצלחים יותר מהאחר... ועולה כמובן שאלת עצם זכותנו בתפקיד גידול ילדנו.

אז מה הופך אותנו להורים טובים? מנת משכל? חשבון בנק מבוסס? כשסם נשאל בבית המשפט על כך נטען כלפיו שיש לו מנת משכל של ילד בן 7, אם כן מה גורם לו לחשוב שהוא מסוגל להיות הורה? סם קצת מתבלבל ועונה בעזרת ציטוט של דסטין הופמן מהסרט "קרמר נגד קרמר" - "צריך יציבות, סבלנות וכושר הקשבה, והיכולת להעמיד פנים שאתה מקשיב גם כשאינך יכול להקשיב עוד, ואהבה..."

חשבתי על הבנות שלי תוך כדי הצפייה והתאפקתי לא להעיר אותן כדי לתת להן חיבוק של הכרת תודה.
כשהנורמה יוצאת מכלל שליטה והופכת לא נורמלית, וכשה"לא נורמלי" מייצג את ההגיון הבריא, "קוראים לי סם" מחזיר אותנו למידת הענווה הראויה, מאפשר קצת מחשבה על הנטיה לזלזל ולבקר את השונה... ובכלל מזכיר לנו לומר תודה ולשמוח ביש הקיים ובזכות להיות הורים.

" קוראים לי סם " ארה"ב 2002, דרמה
במאי: ג'סי נלסון שחקנים: שון פן, מישל פייפר, דקוטה פנינג וריצ'רד שיף.



כאן מתחת תוכלו לצפות בטריילר הסרט - תהנו!


איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים

יום שלישי, 19 בינואר 2010

עולים על הרכבת

מי לא אוהב לנסוע ברכבת? ההתרגשות של היציאה למסע, הנוף שבדרך והשקט הנפשי שבידיעה שיש זמן פנוי למחשבות עד שמגיעים ליעד... המסע של רוי וג'סי ברכבת "טראנס סיביריאן" היה קצת שונה. מי שאוהב סרטי מתח ואקשן ולא נרתע מכמה סצנות "מדממות" מוזמן לעלות לרכבת...

הטראנס סיביריאן היא רכבת המקשרת בין המזרח הרחוק ואירופה ועוברת דרך סין מונגוליה ורוסיה. רוי וג'סי, זוג אמריקאי נשוי, חוזרים משליחות הומניטרית בסין, בחסות הכנסייה הנוצרית של רוי, ומחליטים לצאת להרפתקה ברכבת למוסקבה במקום לשוב ישירות הביתה במטוס, כך הם מקווים לאפשר לעצמם הזדמנות לשיפור מערכת היחסים ביניהם.

על הרכבת הם פוגשים שני צעירים אמריקאים אחרים קרלוס ואבי, החולקים איתם את התא הקטן והצפוף בו הם שוהים. בין הארבעה מתפתחת ידידות שמתדרדרת לתסבוכת של סמים, הברחות, שקרים ואף רצח.

עד כאן תיאור העלילה בקווים כלליים, בעיני כל פרט נוסף הוא מיותר ומוריד מרמת המתח שסרט כזה אמור לספק. כשישבתי לצפות בסרט התלבטתי מה היה המניע של הבמאי שבמקרה הזה גם כתב את התסריט לכתוב כזו עלילה שמפגישה אותנו עם ההפך של התום, הטוב, והיפה? אנו פוגשים את האדם בחולשתו, במקום הכי נמוך של פעולה מתוך חוסר אונים וצורך להרגיש חזק על חשבון אחרים. סרט מעורר השראה זה לא... המסר העיקרי הפשטני של הסרט הזה הוא בעצם להזהר מלדבר עם זרים... אז מה בכל זאת אפשר למצוא בסרט? מעבר לנופים היפים והמשחק הטוב של בן קינגסלי אני בחרתי להסתכל על הפשטות של העלילה המבוססת על נסיון לברוח מבעיה אחת קיימת דרך יציאה להרפתקה חדשה שנדמית כזוהרת וטובה יותר מהאפשרות השגרתית והבטוחה, והתוצאה המתבקשת שכמובן השיטה הזו לא פותרת את הבעיה או מוחקת אותה אלא יוצרת בעיה חדשה סבוכה יותר ובלתי הפיכה.

הסרט נפתח בסיביר בסצנה קרה של בלשים רוסים המגיעים לזירת רצח הקשורה לעסקת סמים, משם אנו עוברים במעבר חד לנאום תודה ופרידה ממשלחת אמריקאית בחסות הכנסיה הנוצרית שהגיעה לסין לתמוך וללמד ילדים נזקקים. הסצנה הזו שונה מאוד משאר הסרט הן מבחינת הצילום והנוף והן מבחינת התוכן. שם אולי מתרכזים הרגעים היותר אופטימיים של הסרט... אנו זוכים לרגעי חסד בהם נשמעים "פניני חכמה" המובאים כמעין הקדמה והיפוך מוחלט מכל מה שצפוי לנו בהמשך. וכך מטיף נציג הכנסיה למתנדבי המשלחת: "העולם הוא שחור ולבן, יש את האמת המוחלטת ויש את הרוע המוחלט...תמיד יש בחירה אבל כשיש אמונה הבחירה היא יותר קלה... כשאתם מוצאים את עצמכם בחשכת היאוש ואתם נאבקים לחזור לאור הבהיר של האמת האלוקית תזכרו מה שלמדתם כאן על הכוח הפשוט של החמלה, כשאתה עוזר לאדם אחר אתה מאיר גם את עצמך..."

ואם נסכם... בעיני אפשר לוותר על הצפיה הפעם, אבל לשם הגיוון ולמי שאוהב את הז'אנר, הסרט בהחלט מספק את הסחורה.

" טראנס סיביריאן " ארה"ב 2008, מתח/ פעולה
במאי: בראד אנדרסון. שחקנים: בן קינגסלי , וודי הארלסון , אמילי מורטימר , אדוארדו נורייגה , קאתי מארה



לצפיה בטריילר
איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים

הסוד הגדול של הצפון הקר

הומור זה עניין רציני. בשגרת החיים שלנו אנו מגיעים לעיתים למרדף מתיש אחר משימות חיינו, הטיפול בילדים, ענייני עבודה, תחזוק הבית... בעיניי, אין כמו שעה של צחוק למילוי מצבורים.

גם מקומדיה אפשר ללמוד משהו אמיתי על החיים, ולמי שמוכן לעבור את מחסום השפה, מצפה חווית צפיה מתוקה עם טעם של פעם, הרבה הומור ואפילו קצת רומנטיקה.

"ברוכים הבאים לצפון", היא קומדיה אנושית מתוקה ולא מתיימרת, המביאה לצופים את סיפורו האנושי של פיליפ אברמס, פקיד דואר בעיירה דרומית בצרפת, סלון דה פרובנס. פיליפ נשוי לג'ולי שאינה מרוצה מחייה, מאוכזבת ממקום מגוריה בעיר ומחכה לישועה מצד בעלה. מתוך הרצון לרצות את אשתו מנסה פיליפ לקבל משרה באחת מעריי הריביירה הצרפתית גם במחיר של חוסר יושר. הנסיון שלו נכשל וכתוצאה מכך הוא נענש ונשלח לברג, אחת הערים הצפוניות המתוארת בסרט כעיירה קרה ומוזרה, שתושביה מדברים בדיאלקט לא מובן הנקרא "שטי" ובאופן כללי נראה שאין מישהו שרוצה באמת להגיע לשם מרצונו הטוב.

אנחנו מצטרפים לפיליפ למעבר לצפון הקר למסע של מפגש עם מציאות מאיימת, לא נוחה, לא מוכרת, ויחד איתו אנו לומדים משהו על דעות קדומות, פחדים ודמיונות...

באופן טבעי כשאנו מקבלים בשורה על שינוי במציאות העתידית שלנו, עוד לפני שאנו יודעים מספיק פרטים, כבר מתחילה להתגבש בתוכנו התנגדות פנימית. הלב נסגר, מתגונן, מתקשה, יש רצון לאחוז במציאות הקיימת והמוכרת, יש פחד שמה שעתיד לבוא יהיה לרעה. במיוחד אם כמו כאן במקרה של פיליפ, סביבתו הקרובה מרחמת עליו ועל מר גורלו עם יציאתו לצפון ומחזקת אצלו את החששות שכבר קיימים בו.

לפני יציאתו לדרך פיליפ מנסה לאסוף מידע על המקום אליו הוא עתיד לעבור, ובין היתר מקבל חוות דעת סובייקטיבית מתושב המקום לשעבר, המספק לו פרטי מציאות שרק מעלים אצלו את מפלס החרדה וגורמים לדמיונות שלו לעבוד שעות נוספות.

בהמשך הסרט מתבררת כמובן תמונה שונה, כל הדמיונות מתאדים ופיליפ מגלה מחדש את השמחה בחייו, מבחינה מקצועית, חברתית וזוגית.

משום מה יש משיכה של אנשים לצער, לדרמה, למסכנות, כאשר מתברר שהחיים בצפון מלאים חיים ושמחה, פיליפ מגלה שאין לו למי להשמיע את הבשורות הטובות, ואף מצפים ממנו להמשיך ולמלא את תפקיד המסכן.

כשצפיתי בסרט חייכתי לכל אורכו ולא רק בחלקים הקומיים השזורים בו, מתוך ההבנה שהסיפור הקטן שהסרט מביא לנו כל כך מייצג את ההתנהלות הטבעית שלנו. ההתגוננות בפני רעיון חדש שמוציא אותנו מתחום הנוחות, התרעומת על שינוי בתכניות המקוריות, הילדותיות של היכולת לשמוח במה שניתן לנו רק בדיעבד כשהדברים כבר מסתדרים.

כשאנו נתקלים בסיטואציה דומה בחיינו כדאי לנו לתרגל "הפרדה". הפרדה היא פעולה מודעת באמצעות חשיבה הכרתית, נוכחת, אנו לומדים לפעול לטובת עצמנו ואז לא מתאפשרת גלישה אל דמיונות שמחלישים אותנו וגורמים לנו צער מיותר. הפרדה בין מה למה? בין הרגשי, לעניני. בין המציאות עצמה, מה קורה או עתיד לקרות, לבין הדמיונות, שהם כל התוספות הפיקנטיות שאנו נוטים לתבל בהם את סיפור חיינו. הפרדה בין הטוב למיותר. מתוך ההפרדה, יש אפשרות לפעול במציאות בקלות בלי להעמיס על עצמנו דעות קדומות, לוותר על הדרמה המפתה ולגלות שהמציאות שה' מזמן לנו היא תמיד טובה.

בתחילת הסרט יש דיאלוג מקסים של ג'ולי עם פיליפ המבטא את הנקודה האנושית שטבועה בנו והיא לרצות תמיד את מה שאין... לאחר שהתאכזבה ג'ולי מדחיית בקשת ההעברה של פיליפ לריביירה, היא אמרת לו באכזבה "ואני כל כך שמחתי לקראת המעבר הזה...", "אבל קודם בכלל לא רצית לעבור! " מזכיר לה פיליפ, וגו'לי עונה לו ברצינות מעוררת גיחוך ומחשבה – "לא רציתי קודם כי ידעתי שאנחנו עוברים, עכשיו כשאנחנו לא עוברים, נדמה לי שהחמצנו משהו..."

שנזכה לקבל באהבה את המציאות שלנו, לוותר על הפיתוי שהדמיון מציע, ולפעול בפשטות ואמונה.

"ברוכים הבאים לצפון"/ צרפת 2008, קומדיה. במאי: דני בון שחקנים: דני בון, קאד מראד


"לא על הסרט לבדו..."

החיים זה לא סרט. אבל אפשר לפעמים ללמוד משהו על החיים גם מסרטים...

לעיתים סרט יכול ממש לעורר לחיים. אמנם לצערי זה קורה רק לעיתים רחוקות, אבל כשזה קורה, סרט יכול לגעת בנו בנקודות הכי פנימיות. הסרט "לתפוס את הרגע" או בשמו המקורי Peaceful Warrior הצליח לגעת בי ולהשאר איתי גם זמן רב לאחר הצפיה בו.
הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי בחלקו של דן מילמן, ("דרכו של הלוחם השקט"), דן הוא סטודנט בקולג', מתעמל קרקע פרפקציוניסט שחולם על זכייה גדולה, אך תכניותיו משתבשות בעקבות פציעה קשה. פגישה עם זר מסתורי בשם סוקרטס מפגישה אותו עם עצמו ועם ההבנה שיש לו עוד הרבה מה ללמוד, לשחרר ולהבין בדרכו למימוש ייעודו.

אנו מתלווים אל המסע של דן בו הוא מגלה את הכוחות הפנימיים שלו ואת כוחו של הרגע הזה. יחד איתו אנו נוגעים בשאלות אמיתיות ורלוונטיות של כאן ועכשיו. מה קורה כאשר אנו פוגשים מציאות השונה מציפיותינו ומתכניותינו המקורית, איך ממשיכים? איך לא נופלים?

הסרט מלווה בהמון אמרות חכמות וטובות שכדאי לאמץ לחיים. אני לקחתי איתי את המשפט הבא The journey is what brings us happiness not the destination… לא היעד הוא שמביא לנו אושר כי אם המסע עצמו.

כל כך פשוט. כל כך משחרר. ועם זאת כמה ההבנה הזו חמקמקה כאשר אנו עצמנו נפגשים עם מניעות וקשיים בדרך להגשמת מטרותינו. כמה אמונה צריך כדי להרגיש את המשפט שהתרגלנו לומר בחצי חיוך חצי ייאוש ש"הכל לטובה..."

מקסים בעיני היכולת להשתמש במדיה הזו על מנת לעורר הבנות, להתחבר, ולהגיע באמצעותה לדיוק פנימי. כבמאית סרטים העוסקת גם בעולם הרוח אני מחפשת תדיר את החיבורים בין החומר והרוח ובין היצר, היוצר והיצירה ושמחה על ההזדמנות לשתף בסרטים מעוררי השראה.

שנזכה לחיים של נוכחות והכרת היש, לעיניים טובות ועשיה פשוטה בלי יוהרה, בלי אחיזה, בלי לפזול לשדה אחר. לחיות. להיות. להודות. לשמוח. לחוות. לעשות. כאן ועכשיו.

"לתפוס את הרגע" / ארה"ב 2006, דרמה.
במאי: ויקטור סלבה שחקנים: ניק נולטה (סוקרטס) סקוט מקלוייץ , איימי סמארט , טים דיקיי , פול ווסלי , אשטון הולמס.

איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים