על השפוי המצוי ומה שבינהם...

אוהבים ביטלס? ודרמה אנושית שובת לב? "קוראים לי סם" יענה על שני אלה ויותר... לפעמים צריך לחזור אחורה כמה שנים כדי לזכות בסרט מופלא שכזה המביא למסך רגעים אמיתיים ומרגשים שמצליחים באמת לגעת. שון פן מציג תפקיד יוצא דופן של סם דוסון, אב מוגבל בשכלו המתמודד עם אבהותו לבתו הקטנה. יחד איתו אנו מנסים להבין מה דרוש כדי להיות הורה טוב, ואיפה עובר הגבול הדק שבין מי שמוגדר נורמאלי לבין אדם מוגבל בשכלו.

אנו מלווים את סם בגידול בתו לוסי, הקרויה על שם השיר הידוע של הביטלס "Lucy in the Sky with Diamonds" שעם השנים משיגה ועוברת את מנת המשכל של אביה. בצירוף מקרים מצער סם מתגלגל למאבק משפטי על עצם יכלתו לגדל את בתו בכוחות עצמו. סם נעזר בקבוצת חבריו, שאף הם מוגבלים בשכלם ובעידודם יוצא לחפש עזרה משפטית מקצועית. לאור עקשנותו והתמדתו של סם מצטרפת למאבק לבסוף עורכת דין מצליחה, ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים הדדית של עזרה וקבלה.

למעט כמה פרסומות בולטות מדי שקצת מסיחות את הדעת מעצם הסיפור, הסרט הזה מבוים בהרבה רגישות, חן והומור. הסצנות שבחר הבמאי להביא לאורך הסרט כבונות את הדמויות, מלמדות אותנו משהו על החיים ללא סצנות דידקטיות ומאולצות. שון פן משחק נפלא לצד חבריו המוגבלים גם הם, ומצליח לא ליפול לסכנת הגיחוך שבמשחק לא אמין של בעלי מוגבלות שכלית. דווקא מישל פייפר מפתיעה לרעה עם אחת ההופעות הפחות טובות שלה על המסך, ובכל זאת היא לא מצליחה להוריד מערכו של הסרט הזה בעיני. לאורך כל הסרט שזורים נגיעות ללהקת הביטלס, פעמים באופן ישיר ופעמים ברמז כמו סצנת חציית הכביש המפורסמת... וכמובן דרך פסקול הסרט שמוסיף למפלס ההנאה ונותן רובד נוסף להבנת העלילה.

לאחר הצפיה בסרט קשה שלא לחשוב על הדעות הקדומות שלנו ביחס לשונה, לאחר, להתנשאות הטבעית והמגוחכת שאנחנו טובים יותר, יודעים יותר ומוצלחים יותר מהאחר... ועולה כמובן שאלת עצם זכותנו בתפקיד גידול ילדנו.

אז מה הופך אותנו להורים טובים? מנת משכל? חשבון בנק מבוסס? כשסם נשאל בבית המשפט על כך נטען כלפיו שיש לו מנת משכל של ילד בן 7, אם כן מה גורם לו לחשוב שהוא מסוגל להיות הורה? סם קצת מתבלבל ועונה בעזרת ציטוט של דסטין הופמן מהסרט "קרמר נגד קרמר" - "צריך יציבות, סבלנות וכושר הקשבה, והיכולת להעמיד פנים שאתה מקשיב גם כשאינך יכול להקשיב עוד, ואהבה..."

חשבתי על הבנות שלי תוך כדי הצפייה והתאפקתי לא להעיר אותן כדי לתת להן חיבוק של הכרת תודה.
כשהנורמה יוצאת מכלל שליטה והופכת לא נורמלית, וכשה"לא נורמלי" מייצג את ההגיון הבריא, "קוראים לי סם" מחזיר אותנו למידת הענווה הראויה, מאפשר קצת מחשבה על הנטיה לזלזל ולבקר את השונה... ובכלל מזכיר לנו לומר תודה ולשמוח ביש הקיים ובזכות להיות הורים.
" קוראים לי סם " ארה"ב 2002, דרמה
במאי: ג'סי נלסון שחקנים: שון פן, מישל פייפר, דקוטה פנינג וריצ'רד שיף.


כאן מתחת תוכלו לצפות בטריילר הסרט - תהנו!

איילת אסטרייכר - דרך הטוב תודעת הטוב כדרך חיים